קורסי-מעמקים-קליין-ביון

• אורי פליישמן:

עיון ב"קנאה והכרת תודה"

הרעיון שקיימת קנאה (envy) ראשונית שעלולה לעורר התקפות על הטוב קשה לעיכול. הקושי נוגע לראשוניותה של הקנאה משתי בחינות: האחת נוגעת להיותה תשתיתית או מולדת (קונסטיטוציונית) והשניה לעובדה שהיא מופנית כלפי האובייקט הטוב הראשוני, שד האם המספק לתינוק "את כל צרכיו ואת כל תשוקותיו". המפגש הראשון יפתח בהיכרות עם מאפייני האובייקט הטוב הראשוני ובהשלכות הפנמתו על כל חיינו. לאחר מכן נפנה לקריאה מודרכת במאמר "קנאה והכרת תודה" ונעמוד על היבטים שונים הנוגעים לקנאה זו, למופעים שונים שלה בקליניקה ולאתגרים הטיפוליים הכרוכים בה.

• רונית שפינר:

נקודת המוצא שלנו תהיה מאמרה של מלאני קליין- "התסביך האדיפלי לנוכח החרדות המוקדמות" ומשם נדון בעזרתם של בריטון, שטיינר ועוד בתסביך האדיפלי על ביטוייו השונים בעולם הפנימי ובקליניקה. 

• אבנר הכהן:

דונלד ויניקוט כמכונן הפסיכולוגיה האינטרסובייקטיבית;

בחורף 1968, במפגש של החברה הפסיכואנליטית בניו-יורק, הציג ויניקוט את מאמרו: "השימוש באובייקט"  וזכה לביקורות צוננות. למחרת לקה בליבו ואושפז כחודש, לפני שעלה בידו לשוב לביתו בלונדון. ב 1969 פירסם את המאמר בכתב-עת וזו הייתה תרומתו הכתובה האחרונה עד למותו, כשנתיים לאחר מכן. המאמר קשה להבנה, סתום ואידיוסינקרטי בחלקו אך קשה להגזים בחשיבותו: הפסיכואנליזה שוב לא תהיה לאחריו כפי שהייתה עד אותו היום. ויניקוט טען שם, כי בכדי שהפירוש, הכלי האנליטי המרכזי, יוכל להועיל למטופל, על המטופל להכיר קודם לכן במטפל כסובייקט ממשי במציאות ולא רק כאובייקט להשלכות בעולמו הפנימי. באותו רגע הסתיימו כ 70 שנים של one person psychology, הופרכה הכמיהה לאובייקטיביות ולמדעיות של הפסיכואנליזה והחל העידן האינטרסובייקטיבי של קשר הדדי בחדר הטיפול. במילותיו של באלינט: "כל האירועים המובילים לשינוי, מתרחשים בסופו של דבר בין שני אנשים, ולא בתוך אחד מהם". את שלושת המפגשים נקדיש לעיון התייחסותי בחשיבתו של ויניקוט, כמי שהניח את היסוד האינטרסובייקטיבי לפסיכותרפיה העכשווית.

• ג'ראר פולבר:

"ביון המוקדם"לפני "הסאזורה".

1. מחשבות ביון על פסיכוזה. הרחבת החשיבה הקלייניאנית אם גיבוש המושגים של חלקיקי אלפא ובתא.
2. "ללמוד מן הניסיון." ומנגנון החבישה. הנפש גדילה בעזרת נפש "האחר".
3. "התמרות". מכשירי הזיקוק של הנפש .הצלחתם וכישלונם.